החוצהפנימהחוצהפנימה

​

יונתן הראל

​

​

הפנים והחוץ אחד הם.

אנו נמצאים בשניהם בו זמנית, תמיד.

בעבר הפנים היה חוץ.

החוץ הוא פנים בקנה מידה גדול יותר.

ברצוני לייצר מציאות המכילה את שניהם בו בעת.

להיזכר בידיעה שהפנים והחוץ אחד הם.

אני מרגיש את הרחוב בתוך הבית.

אני מרגיש את הבית בתוך הרחוב.

אני מרגיש שאין הפרדה,

אני מרגיש שהכל פרוץ.

זה לא רק החלון,

זה המכלול.

אני מביע את החוויה.

שהפנים והחוץ אחד הם.

שהמבטים מצטלבים,

שהחיים חודרים אחד אל השני באין מפריע, כמעט.

​

​

​

​

אנו חיים בתוך מופע.                  אני מנסה לייצר רגע של ספיגה,

 

נעצור רגע ונתבונן,                     לחוייה שלנו, היוצרים-צופים.

 

נתרגש מהרוח האנושית,             נחיל אדם בתנועה,

 

נתפעל מעידן המכונה.                 במעגל בלתי נגמר של תחושות ופעולות במרחב.

 

נשתכר מהדינמיות של העיר,        המרחב החדש, המתהווה בנקודה תוססת ומשתנה ללא הרף.

 

נסתכל פנימהחוצהפנימהחוצה.     מעגלי, אינסופי, חומריו עדינים וחזקים כאחד.

 

הכל קשור והכל נחווה.                בדיסוננס שבין התכנסות להתפזרות, ריחוף יאפוף אותנו.

 

עלינו להשתהות רגע,                 מבטנו יעלה מעלה אל השמיים

 

ופשוט לספוג.                           העיר תופיע.

​