לפסל את הזמן

 

יעל כהן

​

​

באדריכלות אור הוא חומר,

בעזרתו ניתן "לפסל את המרחב" הוא מופשט ודינאמי אך ברגע שנכנס לחלל הוא מתיישב על המעטפת הפנימית שלו ומגדיר לנו את אופן המקום.

​

התעסקתי ביחס בין החלל המשותף לפרטי בדירת שותפים בתיעוד פעולות יום יומיות חיפשתי אחר הסיבה לאופן בו אנו תופסים חלל.

מצאתי שהאור הטבעי הנכנס מהחוץ המואר דרך הקירות החוצצים לפנים החשוך - הוא נקודת מפתח בהבניית היררכיה במרחב.

ובכך בלי שנשים לב, זמני היום מפסלים את המציאות שסביבנו.

החלל נולד מחדש עם סיבוב השמש, וההוויה שלנו בחלל מוכתבת בכל רגע נתון.

​

​

​

​

מדרחוב בצלאל נתפס כאחת מנקודות המפגש האהובות בעיר. בתי קפה חנויות וספסלים עיצבו אותו כמוקד התרחשות ויצרו הזדמנות לשהייה.

בתקופה האחרונה, מתחילת הקורונה, הבחנתי בשכבות הרחוב מתקלפות וחושפות את הסטריפ השוקק כמעבר בלבד.

 

בתכנון שלי ארצה לעצב מחדש את החוויה במרחב זה, לדרג את מקצב הרחוב בעזרת אור וצל ולייצר היררכיה בין הציבורי לפרטי. ארצה לבחון האם כמות מספקת של אור תוכל לאפשר רגעים אינטימיים במקום שהוא משותף לכולם ?

 

ברצוני לטשטש את גבולות המחלקה, עם אקסטנשן וקיפול של החומה המקיפה אותה ובכך לתת לתנועת השמש לייצר ברחוב קומפוזיציה של מרחבים - מוארים יותר או פחות, גלויים וחבויים, אשר יקיימו את שני העולמות - אישי ומשותף זה לצד זה.